שווארמה באזור אשקלון הנגב המערבי והסביבה

איך מכינים שווארמה? איך מזהים מקום טוב ולמה אסור לוותר על הלאפה, למרות הערך הקלורי הגדול?
השווארמה קיבלה את שמה מהמילה הטורקית çevirme: טְשֶווירמֶה, שפרושה "מסתובב". היא אכן הומצאה שם, בטורקיה, במאה ה- 19 ובמקור הייתה עשויה מטלה או מכבש. 
הטבח שמכין את השווארמה פורס פרוסות דקות של בשר מהחלקים המתאימים לו. הוא מתבל אותם בתערובת תבלינים שכוללת כמון, פפריקה, מלח וכורכום, ולעיתים הל, קינמון ומוסקט או תערובת בהרט. לאחר מכן הוא מעלה אותם על שיפוד גדול, ובין הפרוסות משלב גם שומן. לבסוף הוא מניח שכבת שומן כבש על החלק העליון של השיפוד ואת כל העניין הזה הוא מתקין במתקן הצלייה. 
סיבוב השיפוד האיטי מאפשר צלייה מבוקרת ואחידה. החיתוך בסכין פורס את הנתחים לפרוסות דקיקות, נוחות וקלות ללעיסה. 
כיום אנחנו אוכלים פחות שווארמה כבש – חלק מאיתנו לא אוהב את הטעם הכבד של בשר זה וחלק פשוט מעדיף בשר פחות שמן. רוב המקומות יגישו לכם מנה שמבוססת על בשר הודו או עוף או גם על בקר או שילובים של בקר וכבש. 

איך בא לכם לאכול שווארמה באזור אשקלון הנגב המערבי והסביבה: בפיתה? בלאפה? בצלחת?

המנה היא מנת אוכל מהיר, והמקור הוא הפיתה, כמובן, שמאפשרת לאכול הכול במהירות, ולהמשיך לאן שרוצים. מגישים את המנה עם סלט וחמוצים, ואולי קצת צ'יפס אבל תמיד עם הרבה טחינה חמצמצה – תחליף ליוגורט המסורתי שמלווה את השווארמה בטורקיה ובמקומות אחרים. 
מנה בצלחת נחשבת לרוב מנה גדולה ויקרה יותר, ומלווים אותה בסלטים שונים, ירקות טריים או מטוגנים ותוספות אחרות. 
ומה עם הלאפה? זה הפינוק האמיתי. שוחרי השווארמה האמיתיים טוענים שרק בצורה כזו ראוי להגיש שווארמה: הטחינה ומיצי הבשר, יחד עם התבלינים וטעמי החמוצים (והעמבה), נספגים בבצק והופכים את סוף הארוחה לעונג אמיתי.