אבחון פסיכודידקטי

מהו אבחון פסיכודידקטי ומי יכול לבצע אותו? כיצד הוא שונה מסוגי אבחונים אחרים שמיועדים לזהות קשיים בלמידה, רכישת ידע או עיבוד שלו? מהן ההקלות שניתנות על ידי משרד החינוך לתלמידים שלוקים בתסמונות השונות בתחום זה?

כאשר ילד או בוגר נתקלים בקשיים ברכישת ידע ולימוד, הם או הוריהם פונים למומחים פדגוגיים, על מנת שיזהו את מקור הבעיות ויציעו דרכים לפתרונן. בירור כזה, שמטרתו לזהות את כישורי האדם ללמוד ולרכוש ידע, את האסטרטגיות שלו לעשות כך ואת הדרכים לשיפורן, מכנים "אבחון דידקטי".

בסוג אבחון זה נעשה מאמץ לזהות לקויות למידה שונות – לעיתים אחת, לעיתים יותר – בלי להיכנס לשאלה מהו הרקע הנפשי או הסביבתי לבעיות שנמצאות או מאותרות. אך כאשר רוצים להבין אם קיים גם רקע נפשי לבעיה, פונים לאבחון פסיכודידקטי.

מי יכול להיות מאבחן פסיכודידקטי?

אבחון פסיכודידקטי בנוי למעשה משני חלקים: אותו חלק דידקטי שעליו דיברנו קודם – זיהוי ואיתור בעיות למידה – וחלק נפשי. על זיהוי ואיתור הבעיה הנפשית, אם קיימת, אחראי פסיכולוג, והוא זה שיכול לשמש בתור מומחה לאבחון מסוג כזה.

האבחון עצמו יכול להתבצע במשותף עם מאבחן דידקטי (שיכול להיות כל מי שעבר הכשרה מתאימה, כגון מורה, עובד סוציאלי או גם עובדת רווחה), אבל על החלק הנפשי ועל הבירור כולו חייב להיות חתום איש מקצוע מתחומי בריאות הנפש.

מהן ההקלות שניתנות בעקבות אבחון פסיכודידקטי?

בירור ואבחון זה נחשב באופן עקרוני לבירור מעמיק ובעל השלכות משמעותיות. מסיבה זו, אם מזהים בעיות נפשיות או חברתיות-נפשיות, יכול התלמיד לקבל הקלות משמעותיות ביותר בבחינות, כאלה שמוגדרות על ידי משרד החינוך "רמה 3". הן כוללות למשל לא רק הארכת זמן בחינה, אלא שינוי מהותי בתוכנה והתאמתה באופן אישי לתלמיד.