כל עילת תביעה אזרחית כפופה להתיישנות, ועל כן כאשר קמה לאדם עילת תביעה, עליו להגיש את התביעה, במסגרת הזמן הקבוע בדין.
משחלף מועד ההתיישנות, יכול הנתבע להעלות בפני בית המשפט את טענת ההתיישנות והמשמעות היא דחיית התביעה על הסף. התובע לא יוכל להגיש שוב את תביעתו שכן, עילת התביעה אינה קיימת עוד.
תביעות רשלנות רפואית מתיישנות תוך 7 שנים ממועד קרות הרשלנות או מהמועד בו נגלתה הרשלנות למטופל. יודגש כי אין המדובר דווקא במועד גילוי הנזק שכן, לעיתים התובע מגלה כי נגרם לו נזק, אך הוא אינו מקשר בין הנזק לבין המעשה או המחדל של הגורם המטפל. על כן, מרוץ ההתיישנות יתחיל כאשר המטופל קישר בין הנזק שנגרם לו לבין ההתנהגות הרשלנית.
מה קורה כאשר המטופל היה קטין בעת ההתרשלות? במקרים שכאלו, תתחיל ספירת ההתיישנות רק כאשר הגיע המטופל לגיל 18. פירושו של דבר, שניתן יהיה להגיש את תביעת הרשלנות, עד להגיעו לגיל 25.
לעיתים, נפגעי רשלנות רפואית, אינם ששים להתחיל בהליך משפטי, מפאת חששות שונים שיש להם ו/או מפאת ההוצאות הכספיות הכרוכות בהגשת תביעת רשלנות רפואית. אולם, אדם אשר קיבל טיפול רשלני ונגרם לו נזק, חשוב שיממש את זכותו לקבלת פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו.
כמו כן, ישנה חשיבות רבה להגשת תביעות בגין רשלנות רפואית, על מנת להרתיע אנשי רפואה ומוסדות רפואיים מלהתרשל בתפקידם.
מתי מתרחשת רשלנות רפואית?
רשלנות רפואית עלולה להתרחש בכל טיפול רפואי כאשר לעיתים, מדובר ברשלנות אשר נבעה מטיפול לא נכון, מאבחנה שגויה, העדר אבחנה או אבחנה מאוחרת. המכנה המשותף לכל תביעות רשלנות רפואית, הוא הצורך בקיומם של ארבעה תנאים, לשם היוולדה של עילת רשלנות רפואית.
התנאי הראשון והשני מחוברים זה לזה והם קיומה של חובת זהירות בין הרופא למטופל והפרת חובה זו. מטבע הדברים, חב רופא בחובת זהירות למטופליו, כפי שעורך דין חב בחובת זהירות ללקוחותיו. חובת הזהירות מחייבת את הגורם הרפואי לפעול בשיקול דעת ולא לבצע, אם במעשה ואם במחדל, כל דבר אשר עלול לגרום לנזק למטופל.
התנאי השלישי הוא כי ההתנהגות הרשלנית גרמה לנזק ממשי למטופל, המתבטא באחוזי נכות משמעותיים.
התנאי הרביעי והסבוך ביותר הוא הוכחת הקשר הסיבתי שבין ההתנהגות הרשלנית לנזק. אין זה מספיק כי נגרם למטופל נזק וכי הנתבע נהג ברשלנות. יש להוכיח כי ההתנהגות הרשלנית היא זו שגרמה לנזק ובחלק מן התביעות, אין המדובר במשימה קלה.
שלבי תביעת רשלנות רפואית
תביעות בגין רשלנות רפואית, בכל תחומי הרפואה, כוללות מספר שלבים, עד לקבלת הפיצוי הכספי אשר מבקש התובע בתביעתו:
1. איסוף החומר הרפואי : המשימה הראשונה של עורך דין בתביעת רשלנות רפואית, היא תיעוד רפואי של ההתנהגות הרשלני. כיצד עושים זאת? עורך הדין פונה למוסדות הרפואיים, בהם טופל התובע ומבקש את קבלת המסמכים.
2. מסירת התיק למומחה : סיים עורך הדין לאסוף את החומר הרפואי, יעבירו אל המומחה הרפואי, אשר יבסס את חוות דעתו על המסמכים. בית המשפט יפסוק על פי חוות הדעת שיוגשו לו, על ידי התובע ועל ידי הנתבע. בשעת הצורך, ימנה בית המשפט גם מומחה שלישי, מטעמו.
3. הכנת כתב התביעה : היות שעל התובע חלה חובה להגיש את חוות הדעת עם כתב התביעה, הרי שהכנת כתב התביעה, תיעשה בסמוך לקבלת חוות הדעת של המומחה הרפואי ותוגש אל בית המשפט המוסמך.
סוגי הנזק בתביעה
תביעה של רשלנות רפואית, תוגש תוך 7 שנים מיום קרות האירוע הרשלני או לחילופין, מהמועד שידע המטופל כי ההתנהגות הרשלנית היא זו, אשר גרמה לנזקיו.
למרבה הצער, רשלנות רפואית יכולה לגרום לנזקים קשים מאוד בקרב מטופלים, לרבות אחוזי נכות גבוהים מאוד. חוות הדעת אותה מגיש התובע, עם כתב התביעה, מפרטת את אחוזי הנכות של התובע ועל פיהם יכול לבית המשפט, לקבוע את גובה הפיצוי.
התובע בתביעת רשלנות רפואית, זכאי לתבוע החזרים כספיים על כל הוצאה שהוציא, עקב המעשה הרשלני, לרבות הוצאות עתידיות. אלו יכולות לכלול הוצאות על תרופות, טיפולים שונים, הוצאות על סיעוד, הסעות ועוד. נזקים אלו קרויים בעגה המשפטית כנזק ממוני, היות שניתן בקבלות רבה לכמת את הנזק.
סוג אחר של נזק הוא נזק לא ממוני והוא מכוון לעוגמת הנפש שנגרמת לנפגעי רשלנות רפואית, אובדן הנאות החיים, כאב וסבל וכדומה. בתי המשפט מכירים בנזק זה ופוסקים לא פעם, סכומים גבוהים מאוד לנפגעי רשלנות רפואית. הסיבה לכך טמונה בתובנה כי מעשה של רשלנות רפואית אשר גרם לנזק פיזי, הוביל גם לנזק נפשי.
מרוץ ההתיישנות של תביעת רשלנות רפואית מסתיים לאחר 7 שנים. לכן, בעת שגילה המטופל על ההתרשלות, יש לפנות לעורך דין, להגשת תביעה נגד הגורם שהתרשל. תביעת רשלנות רפואית כוללת שלושה שלבים עיקריים והם איסוף החומר הרפואי, כתיבת חוות דעת מומחה והגשת התביעה עצמה. במסגרת התביעה, ניתן לתבוע נזק ממוני וכן נזק לא ממוני.
