בשימוש יומיומי, המילה "התמכרות" כמעט נשחקה ואיבדה מכוחה – עד כדי כך, שאנחנו נוטים לשכוח כמה התופעה נפוצה ומסוכנת. החל מסמים וכלה בגלישה אינסופית באינטרנט, ההשלכות של התמכרות לחומר או לפעילות מסוימת מטלטלות את חייו של המכור. הטיפול בהתמכרות הוא קשה וממושך, ולא תמיד מצליח.

מתי מבינים שצריך ללכת לטיפול בהתמכרות, ולמה צריך לצפות? איך עוזרים למישהו לגלות שהוא מכור, ומה עליו לעשות כדי שלא "יחזור לסורו"? פז אידן, מטפל מקצועי בהתמכרויות, יספק במאמר הנוכחי תשובות לשאלות אלו ולרבות אחרות.

 

איך גורמים לאדם מכור להודות שיש לו בעיה ולפנות לעזרה מקצועית?

זו שאלה מסובכת. במובן הפשוט ביותר, אין לנו יכולת לגרום לאדם מכור ללכת לטיפול. כשאדם הולך לטיפול שלא על דעת עצמו, הטיפול מועד לכישלון.

אפשר להשוות אדם שנשלח לטיפול בהתמכרות - על ידי אשתו או על ידי הילדים – לאדם המנסה לכווץ שריר, למשל כדי להחזיק את היד באוויר. מתישהו השריר יתעייף, והיד פשוט תיפול. כדי לטפל בהתמכרות, האדם צריך לדעת בעצמו שהוא חייב לעשות הכל כדי למנוע מהיד ליפול. אנשים מגיעים לנקודה הזאת רק אחרי שהם מגיעים לתחתית של התחתית. הם מבינים שההתמכרות כבר בלתי נסבלת, שהיא יותר גרועה מכל דבר אחר.

רק כשהמכור עושה את מה שהוא עושה לא כי הוא רוצה, אלא כי הוא חייב, כי "משהו" חזק ממנו פשוט מכריח אותו - רק אז הוא יבין שעליו לקבל טיפול. זה כאילו חטפו אותך, וכוח אחר – הרבה יותר חזק ממה שחשבת בתחילה – תופס אותך ולא משחרר. רק כשאדם מבין שחטפו אותו, רק כשהוא מבין שאיבד שליטה על החיים שלו וכשהוא רוצה לתבוע אותה מחדש – רק אז הטיפול יכול לעזור. אם הוא עושה את זה בשביל לרצות מישהו אחר, ה"שריר" יתעייף והיד תיפול.

כדי לעזור לאדם להבין את מצבו, צריך לעשות מה שמכונה "התערבות", או באנגלית Intervention. מטרת ההתערבות היא להביא את המכור לרגע שבו הוא עצמו מתוודע למצבו, והוא עצמו רוצה לשנות אותו. את ההתערבות צריך לנהל איש מקצוע, כי מדובר באירוע מורכב מאוד. זה כמו להעיר בן אדם מתרדמת ארוכה, ממש להחזיר אותו למציאות. אחרי שהאיש או האישה "מתעוררים" וההתערבות מצליחה, צריך לפעול מייד - ממש כמו מבצע צבאי, כמו פינוי פצוע משטח אויב. התמכרות היא מחלה מסובכת מאוד, ויש לה לא מעט הגנות, כמו למשל הכחשה. לכן צריך לפעול כמה שיותר מהר, לפני שהמגננות של המכור עולות.

 

אתה היית מכור. אילו טיפולים עזרו לך להיגמל?

  • הדבר שעזר לי הוא הדרך הרוחנית שעברתי. אחרי זה פניתי כמובן למטפלים שטיפלו בי בפן ההתנהגותי, למשל פסיכותרפיסטים וטיפול בפסיכודרמה. דרכם, ובאמצעות חילופי התפקידים שביצעתי במהלך הטיפולים, הצלחתי להגיע למקומות בעצמי שלא הכרתי מעולם. הצלחנו למצוא את שורש הבעיה, ולהבין על מה התבססה ההתמכרות.
  • אבל בראש ובראשונה, מה שעזר לי הוא אותו מסע רוחני שעברתי. זה הדבר הכי אפקטיבי. ההתמכרות עצמה – לא חשוב למה – היא רק סימפטום לבעיה הרבה יותר עמוקה ומורכבת. יש לה הרבה פתרונות מדעיים - טיפולים מהירים, או תרופות של ממש - אבל אלו לא פתרונות אמיתיים. הפתרון לזה לא תרופתי, הוא עמוק יותר.
  • זה מסע. קיימים הרבה טיפולים שעוזרים במסע הזה, למשל קבוצות תמיכה: ההזדהות עוזרת למשתתפים לדעת שהם לא לבד, שיש אנשים שמזדהים איתם ושאיתם הם עצמם יכולים להזדהות. כאמור, זו לא בחירה – אדם לא הולך ובוחר את מה שמתאים לו. הוא מקבל את הדרך החדשה ממקום של כניעה, אחרי שהוא מגיע לאובדן שליטה. זה תהליך ארוך: כמו שלוקח הרבה זמן להתמכר, לוקח גם זמן רב למצוא את הדרך לטפל בהתמכרות.

קשור: מה זה פסיכותרפיה - כל המידע שיש לדעת

 

מדוע בחרת דווקא במקצוע של טיפול בהתמכרויות?

אני בעצמי חוויתי התמכרות לסמים ולאלכוהול בגיל 14. מאז ועד גיל 28, הייתי מכור לכל סוגי הסמים האפשריים כמעט, וצרכתי אותם באופן יומיומי ממש. הגעתי לאותה נקודה בלתי נסבלת, לאותו מצב בלתי אפשרי. אז התחילה אותה הדרך שלי, והיא זו שעוזרת לי לשמור על הניקיון שלי לאורך כל השנים.

 

פז אידן (צילום טלי רצקר)

"הדבר שעזר לי הוא הדרך הרוחנית שעברתי", פז אידן (צילום: טלי רצקר)

 

מכורים רבים חוזרים להשתמש אחרי גמילה, ויש כאלה שעוברים יותר מגמילה אחת וחוזרים שוב. איך להימנע מלחזור להתמכרות אחרי גמילה?

בשלב הזה מתחילה העבודה האמיתית – האחזקה. בסיס הטיפול במחלת ההתמכרות הוא בשלושה היבטים: פיזי, רוחני ונפשי. בשלב הראשון האדם ייגמל מהסם או מהפעילות, מהדבר הפיזי. זה השלב הקל, הפשוט והקצר ביותר: פשוט מנקים את הגוף. אחר כך מגיעים לטיפול הנפשי והרוחני.

בנפש נמצאת האובססיה להשתמש כל הזמן. הרצון האינסופי הזה קיים במחשבה, ומופיע בכל מקום. לוקח הרבה זמן לטפל בו. צריך לחוות הרבה חוויות חדשות, נטולות שימוש. צריך לפגוש את המקום שממנו הגיעה האובססיה – עם המחלה האמיתית ולא עם התסמינים. וזה התהליך הארוך. זה לא "תבוא ל-10 מפגשים ואני מסדר לך את הראש". לא מתמכרים ביום אחד, ולא נגמלים ביום אחד. החזרתיות שבטיפול היא אותה חזרתיות שבשימוש.

ושוב אני מדגיש: הטיפול המשמעותי הוא הרוחני והנפשי, ולא הפיזי. לדוגמה, אלכוהול הוא סם ממכר. מספיק משקה אחד, והגוף יכיר את החומר, יזכור אותו ויזדקק לו שוב. מספיקה פעם אחת כדי לאפשר ל"התמכרות הביולוגית" לקרות. ההבדל הוא שרוב האנשים יודעים לעצור, ואלו שסובלים ממחלת ההתמכרות לא יודעים לעצור.

 

לצד מכורים רבים מגיעים גם בני משפחה שמתמודדים איתם יום-יום. האם יש לך טיפים בשבילם שיעזרו בהתמודדות היומיומית הלא פשוטה הזאת?

קודם כל, חשוב שבני המשפחה יידעו: המחלה הזו מדבקת. אנשים מסביב לאותו אדם מכור, בין שאלה הילדים ובין שאלו החברים, "יטעמו" מההופעות השונות שלה; מהאובססיה, מחוסר השקט ומאי-הוודאות. גם לבני משפחה יש קבוצות תמיכה, וגם הם זוכים להזדהות. הם מרגישים שגם הם צריכים לעבור תהליך, ושגם הם לא לגמרי בריאים. זה טיפול מניעתי לכל דבר, טיפול שיכול לתמוך גם באדם המכור.

בעייתי שאדם אחד עובר שינוי, והסביבה שלו נשארת אותו הדבר. קח לדוגמה ילד מכור. בתהליך הטיפול בילד, המשפחה מקבלת על עצמה תפקיד של "תומך" – תפקיד אינטנסיבי מאוד. כשהילד נגמל, פתאום התפקיד הזה נעלם, והמשפחה מגלה אצלה דפוסים בעייתיים. אותם דפוסים מודגשים מול הילד הבריא, והדינמיקה המשפחתית שהייתה קיימת והושפעה מאותה מחלה – פתאום יוצאת מאיזון.

הפער הזה יכול לגרום לחזרה להתמכרות, או להתמכרות אצל אחד מבני המשפחה. בגלל זה אני ממליץ מאוד גם למשפחות ללכת לטיפול. בארה"ב זה נפוץ מאוד. יש הרבה קבוצות תמיכה של ילדים לאלכוהוליסטים, או קבוצות לאנשים בעלי פוטנציאל להתמכרות. יש קבוצות סיכון – בדיוק כמו לקורונה, או כמו נטייה גנטית למחלה מסוימת.

 

פז אידן הוא מטפל מקצועי בהתמכרויות. כל המידע במאמר מובא מטעמו בלבד.

 

אהבתם את הכתבה? כדאי לכם לקרוא תכנים נוספים של פז אידן:

- הקשר בין קורונה והתמכרויות

- טיפול בסוגים שונים של התמכרויות