שיר עם אנגלי אומר שעל הכלה ללבוש חמישה פריטים מסוגים שונים ביום החתונה שלה: משהו ישן, משהו חדש, משהו מושאל ומשהו כחול. הדבר החמישי הוא מטבע של שישה פני, מוחבא בנעלה. למה, בעצם?
הפריט החדש מסמל את הבתולין ואת החידוש שביצירת זוג, בדרך למשפחה. משהו חדש שכזה יהיה תמיד זר כלה: אי אפשר לשאול אותו מאף אחת, ואי אפשר גם להשתמש בזר ישן או כזה שאינו טרי. בנוסף, הזר הוא משהו מאוד אישי, שמתאים לעונה, לשמלה ואפילו לצורת הגוף של הכלה עצמה.
הפריט הכחול הוא לרוב בירית: הוא כחול, כדי להרחיק את עין הרע. הרחקת עין הרע הוא גם תפקידו של הפריט הישן: אפשר למשל להשתמש בהינומה יפה, שעברה מדור לדור במשפחה או שאפשר להשתמש בתכשיט אחר כלשהו, אך לא בטבעת.
למה לא בטבעת? בגלל שביהדות יש חובת קניית-טבעת, טבעות נישואין הן לא משהו שאפשר לשאול. אם אתם מחפשים לכן משהו בכיוון הזה, נסו אולי נזר או קשת או פריט אחר, למשל לשיער. טבעות שעוברות בירושה אפשר להעניק באירוסין, אבל בהרבה המקרים לא בזמן החופה עצמה.
אילו אביזרים לכלות קונים בדרך כלל?
יש אביזרים לכלות שבהם משתמשים לפני החתונה, באירוסין, למשל, או אפילו בזמן ההליכה למקווה (חלוק, לדוגמא, או ערכת טבילה).
אביזרים אחרים כוללים את הפריטים בהם משתמשים באירוע עצמו: תכשיטים לכלות, כגון קשתות לשיער, עגילים מיוחדים או נזר. מדובר בכל מקרה בתכשיטים חגיגיים, שבהם לא משתמשים ביום יום, או אפילו לאירועים שאינם חתונה.
מה לגבי שמלת כלה? האם היא יכולה להיות כחולה? האם אפשר שהיא תהיה ישנה או שאולה?
בהחלט. המנהג לפיו הכלה לובשת לבן הוא מנהג יחסית חדש (ויקטוריאני, למעשה). כחול הוא אולי לא הצבע המתאים ביותר לכלות, אבל אפשר בהחלט ללבוש שמלה שעברה בירושה או לשאול חלק משמלה, ממישהי. למעשה, כל מי ששוכרת שמלת חתונה כבר מקיימת את הנוהג של "משהו שאול".
בכל מקרה, בין אם אתם שוכרים או קונים, עשו קצת שופינג: השוו מחירים של הפריטים השונים וקבלו הצעות מחיר לשמלה או טבעת מכמה עסקים. כך תבטיחו את מה שהמטבע בנעל אמור להבטיח, והוא עושר ואושר, לכל החיים.
