לפני הכול, חשוב להכיר עשרה מושגים בסיסיים, כדי שלא נתבלבל בהמשך:
- יינות יבשים: יינות שאין בהם בכלל סוכר, או שיש בהם רמה מאוד-מאוד נמוכה של סוכר.
- יינות חצי יבשים: יינות שיש בהם רמת ביניים של סוכר, לעיתים גרמים בודדים בכל ליטר יין.
- יינות מתוקים: יינות שיש בהם עשרות גרמים של סוכר בכל ליטר יין.
- יינות אדומים: מיוצרים מענבים אדומים.
- יינות לבנים: מיוצרים מענבים לבנים, ולעיתים רחוקות גם מענבים אדומים.
- יינות ורודים (רוזה): מיוצרים מענבים אדומים, בתהליך שבו מפרידים במהירות בין התירוש (מיץ הענבים) והזגים (הקליפות) או מערבוב של יינות לבנים ואדומים.
- תסיסה: הפיכת הסוכר בתירוש לאלכוהול. בתהליך משתחרר גם CO2, שאם כולאים אותו במכל או בבקבוק, מתקבל יין מבעבע.
- כדאי לדעת: ליין לא מוסיפים שום חומר טעם או ריח: כל הטעמים והריחות מקורם בענבים עצמם ובתהליך התסיסה.
- חומציות: תכולת החומצה ביין; מעניקה רעננות וקלילות. חומציות היא לא חמיצות, שנובעת מחומץ, והיא מהווה פגם ביין.
- טאניות או עפיצות: תחושה דמוית בוסריות או כמו שקית תה לחה על הלשון, שמתקבלת גם ביינות צעירים מאוד.
בעולם יש מאות ואולי אלפי זני ענבים ומייצרים בו יין למכביר. אבל כל סוגי היינות האלה מסתכמים בסופו של דבר בסך הכול בתשעה סוגים. עשו איתם היכרות ופיצחתם את כל העניין.
יינות מבעבעים
יינות שיש בהם CO2, שנכלא בבקבוק באופן טבעי, תוך כדי תסיסת היין, או שהוסף לו בזמן המילוי.
יינות כאלה יכולים להיות זולים מאוד – קאווה מספרד או למברוסקו מאיטליה, בינוניים במחירם – פרוסקו איטלקי, למשל, או יקרים – כמו שמפניה.
יינות מבעבעים יבשים אפשר לשתות כמו שהם – כאפריטיף - עם סלטים שונים, עם בשר ואפילו עם חומוס. יינות מבעבעים חצי יבשים או מתוקים מגישים לרוב עם קינוח או בקוקטיילים.
- את כל היינות האלה מקררים היטב ומגישים ב"שמפניירה", על תערובת מים-קרח.
יינות לבנים קלים
פינו גרי, סוביניון בלאן ואחרים: יינות שלא עוברים התבגרות או התיישנות בחביות עץ אלון או אחרות, מתסיסים אותם במהירות יחסית ותכולת האלכוהול שלהם לרוב נמוכה.
החומציות שלהם גבוהה והם רעננים ובעלי ריחות וארומות קלילים – תפוחים ירוקים, פירות הדר, ועוד. יש להגיש אותם כמו-שהם, מקוררים היטב, או עם סלטים שונים, בשרים לבנים ודגים או מטוגנים מסוגים שונים.
יינות לבנים מלאים
שרדונה ויונייה... זנים שמהם מייצרים לעיתים קרובות יינות שעוברים התבגרות בחביות עץ אלון. כך מקבלים יינות ריחות שמזכירים לעיתים קוקוס או וניל, פירות טרופיים שונים ועוד.
את היינות האלה מקררים, אבל לא מקררים מדי (12 – 14 מעלות). מגישים אותם לרוב עם דגים בחמאה או בשרים לבנים מלאים יותר, עם פירות שונים ומאפים.
יינות לבנים ארומתיים
מוסקט, גוורצטרמינר, ריזלינג, שנין בלאן – מזנים אלה מייצרים יינות יבשים וגם יינות חצי יבשים בגלל שהם מאוד ארומתיים - ריחניים. ריחות היין שמייצרים מהם מזכירים לעיתים קרובות פרחים כמו ורדים, פירות שונים כגון תות וענבים ועוד.
- את היינות הארומתיים מגישים כשהם מקוררים היטב, והם מלווים נפלאים לאוכל אסיאתי ולאוכל מתובל בכלל.
יינות קינוח
מייצרים אותם לעיתים קרובות מאום זנים מהם מייצרים יינות ארומתיים - גוורצטרמינר, ריזלינג וכד' - בהתאם למדינת המקור והסגנון שלהם.
יש יינות קינוח מחוזקים, כמו פורט או שרי, שהוסף להם אלכוהול, והם אדומים.
את היינות האלה קונים לרוב בחצאי בקבוקים (375 מ"ל) ומגישים מהם כמות קטנה, בכוסות קטנות.
- שותים אותם מקוררים היטב, ומגישים עם קינוח. אפשר להגיש גם עם גבינות כחולות או מתובלות ואם ללוות מנה ראשונה – מגישים עם פואה גרא.
יינות רוזה
יינות כאלה הם לרוב רעננים מאוד; בעלי חומציות גבוהה. חלקם בעלי צבע כתמתם, חלקם ורודים יותר, ולעיתים יש להם ריחות שמזכירים קצת תותים או פירות יער כמו פטל ואוכמניות.
את יינות הרוזה מגישים כשהם קרים – 8 – 10 מעלות, כמו יין לבן. שותים אותם כאפריטיף וגם לאורך כל הארוחה – עד הקינוח.
- שתו מהם בקיץ, לצד בשר על האש, והם ירעננו מאוד את הארוחה!
יינות אדומים בעלי גוף קל
מיוצרים מזני ענבים אדומים: גאמיי, פינו נואר, גרנאש, קריניאן ואחרים.
אלה יינות ששותים לרוב בקיץ, כאשר בכל זאת רוצים יין אדום, מגישים אותם קצת מקוררים, כשהם בצעירותם.
- הטאנינים שלהם קלים, לרוב, והם מתאימים לבשרים לבנים או אדומים קלים, אבל בעיקר כמו שהם – אולי עם חתיכת גבינת עיזים טובה.
יינות אדומים בעלי גוף בינוני
קברנה פרנק, סנג'ובזה, גרנאש וקריניאן, מרלו, זינפנדל ועוד: יינות אדומים אלה הם לרוב בעלי טעמים פירותיים טובים – פירות יער, שזיפים, דובדבנים וכו' – לצד טעמים ירקרקים, שמזכירים עשב קצור או פלפל ירוק. יש להם כבר נוכחות בפה וטאנינים, אבל הם לא כבדים מאוד.
- קררו אותם במקצת – 16 מעלות – והגישו עם בשר אדום על האש, גבינות חצי קשות, פסטה וכדומה. יינות מעולים לארוחת צהריים.
יינות אדומים בעלי גוף כבד
את אלה כולם מכירים: קברנה סוביניון, שיראז או סירה, פטיט סירה, זינפנדל בשל ועוד.
אלה יינות שבמקרים רבים עוברים התבגרות ארוכה בחבית – שנה או יותר – ויש להם טעמים יחסית כבדים, שמזכירים פירות מיובשים, טעמי בשר, טעמים מעושנים ושוקולד, ועוד.
אלה בהחלט יינות טאניים – כאלה שמשרים תחושת בוסר ומרירות מסוימת – ולכן הם יתאימו לאוכל כבד ושמן יחסית: הטאנינים ביינות האלה נקשרים לחלבוני הרוק שלנו ועוזרים לנקות את הפה, כשאנחנו אוכלים אוכל שמן וכבד. מגישים אותם בטמפרטורה של 18 – 20 מעלות ולא יותר!
רוצים לבחור את היין המועדף עליכם? היכנסו לקטגוריית חנויות יין ואלכוהול של b144.
