מצבות בדישון

מצבות בדישון הן אמצעי מכובד ואישי לשמירת זכרו של אדם אהוב שנפטר, ומלוות את בני המשפחה והקרובים לאורך שנים. תהליך בחירת המצבה כולל החלטה על סוג האבן (כגון שיש, גרניט או אבן טבעית), מידות המצבה, צורתה וסגנון העיצוב, וכן בחירה של הטקסט – שם הנפטר, התאריכים, פסוק מתאים, משפט זיכרון או כמה מילים אישיות. אנשי המקצוע בתחום מסייעים למשפחה לבחור מצבה שמתאימה למסורת, לאופיו של האדם ולמסגרת התקציב, ומטפלים גם בהתקנה מסודרת בבית העלמין ובתחזוקה בעת הצורך. כך הופכת המצבה למקום זיכרון קבוע ומכבד, שבו אפשר לעצור, להיזכר ולהתייחד עם זכרו של האדם היקר.

איך לבחור מצבה מתאימה? מאיזו אבן ובאיזה סוג של עיבוד? איפה וממי לרכוש? האם יש מגבלות בנושא ומה נהוג לכתוב?

מצבות בדישון – סוגי אבנים

ראשית, כדי להנציח בצורה הטובה ביותר את יקיריכם, כדאי לבחור באבן המתאימה ביותר לאופי הנפטרים והמשפחה, ולקחת גם בחשבון את עמידות האבן שבה תשתמשו. בדישון נהוג לרוב להשתמש בשלושה סוגים עיקריים של אבן לצורך בניית והקמת לוחות הנצחה וזיכרון ומצבות, ואלה הם:

• אבן חברון או אבן רמון: סוג יחסית בהיר של אבן, עמיד במידה טובה ויחסית לא יקר. הוא מקובל מאוד למצבות 'ממלכתיות' (כמו אלה של חללי צה"ל) ומשדר צניעות ואפילו משהו שמאוד מחובר לארץ ישראל.
• מצבות שיש, בעיקר טורקי: סוג זה נוטה להיות מעט אפור או תכלת. הוא עמיד מאוד ונראה מכובד ומרשים. מחירו סביר, אבל הוא לא זול. בגלל שהוא קשה יחסית, גם מחיר העיבוד – גבוה.
• גרניט: בעיקר שחור או לפחות כהה. אבן זו היא הקשה ביותר, היקרה והעמידה ביותר. בעדות שונות נוהגים לצרוב בה את תמונת הנפטר או הנפטרת ובכך להעצים עוד יותר את הזיכרון.

לאחר שבחרתם את סוג האבן, רצוי לבחור את סוג העיבוד. זה יכול להיות חלק, מבריק ומלוטש, גס למחצה או מעובד במה שמכונה "פראי". לכל סוג עיבוד של האבן יש למעשה מסר משלו, שתלוי כאמור באופי הנפטר והמשפחה.

איפה רוכשים מצבות בדישון?

המקומות שבהם יש קבלני מצבות, הם בתי עלמין. חשוב לדעת שרק מי שיש לו רישיון מטעם חברה קדישא המקומית יכול להיות קבלן מצבות ולהתקין אותן בבתי הקברות. כמו כן, יש מגבלות מסוימות על גובה מצבה ולעיתים גם על אופי העיצוב, אך ברוב המקרים הקבלנים מודעים להן ויכולים לייעץ בנושא.

מלבד מגבלות מקומיות, שאותן כאמור כדאי לברר, הכיתוב הוא די חופשי ויכול להיות אישי מאוד. לכל חברה קדישא יש גם נוסחים מקובלים או אחידים שבהם אפשר להשתמש כלשונם או להתאים אותם.