מגשרים במגידו

בישראל יש מאות ואולי אלפי מגשרים ובוררים, חלקם בעלי הסמכה מקצועית ואף עורכי דין, שעוסקים בפתרון סכסוכים מחוץ לכותלי בית משפט, הן בגישור והן בבוררות.

מה ההבדל בין גישור לבוררות?

שתי הגישות לא חייבות לעבור דרך המערכת המשפטית, אבל אפשר להסתכל עליהן כעל גישות חצי משפטיות ליישוב סכסוך. 
למה "חצי משפטיות"? כיון שהן מתנהלות ברוב המקרים לא בבית משפט, ועל ידי אנשים שאינם שופטים. הצד המשפטי הוא שהסכם בוררות או גישור שמובא בפני שופט, עשוי להתקבל בתור פסק דין במשפט. דבר זה נכון במיוחד אם השופט הוא זה שהפנה את הצדדים לאותו הליך.
גישור הוא דרך שבה מנסים להגיע להסכמה משותפת בין שני צדדים לסכסוך על סמך הצעות המגשר. התהליך הזה מתאים, כאשר יש פער שניתן לכאורה לסגור אותו, בין הדרישות של צד אחד לאלה של השני. כל אחד מוותר על משהו או מקבל דבר מה אחר בתור פיצוי או שיפוי, ובסופו של דבר פותרים את הבעיה. 
בוררות נעשית על סמך הסכם או סעיף בוררות קיים, במצב שבו הצדדים לא יכולים להגיע להסכמות שתהיינה מקובלות על שניהם או שאין ביניהם בכלל דיאלוג או דו-שיח. האדם שממונה בתור בורר שוקל את מה שמונח לפניו ומחליט מי צודק ומי לא, או מה שעל כל צד לעשות. פסיקתו מחייבת, גם אם שני הצדדים לא מרוצים לכאורה מהפתרון, או שרק צד אחד מרוצה ממנו.

מה הכוח של מגשרים במגידו

תהליכי בוררות וגישור מיושמים היום על ידי המערכת המשפטית כאמצעי לזירוז תהליכים שיפוטיים. מה שנאמר במסגרת זו נשאר חסוי, לא מגיע לידיעת הערכאה שיפוטית ולא מתחשבים בו, בין אם הצדדים הגיעו להסכמה במסגרת של גישור, או שהבוררות הסתיימה בהחלטה שקבלה תוקף של פסק דין על ידי שופט ובין אם לא.