פיקוח על ההכשרות – יש. בערך. 
משרדי הממשלה – משרד הכלכלה בראשם – מפקח אך ורק על תחום ההכשרה של מניקוריסטים ופדיקוריסטים, ועל בתי הספר. 
המשרד מגדיר כיצד תראה הסדנה או חדרי הלימוד, מה יהיה הציוד שבהם ומה תכלול תוכנית הלימודים, אבל הוא לא הגדיר מעולם צורך בהשתלמויות או רענונים מקצועיים. כך יוצא, שיש מניקוריסטיות שעובדות שנים במקצוען בלי להתעדכן בחידושים שונים, מעבר למה שמציעים להן סוכני מכירות או חברות התכשירים. 
העובדה היא שהעניין הזה כנראה לא מספק, כיון שמדי שנה מדווח על מאות מקרים ויותר של מטופלים שמגיעים לטיפול רפואי כתוצאה מפדיקור רשלני או לא נכון. 
 
פיקוח על המכונים עצמם? ככה-ככה
הפיקוח על מכוני היופי והמניקור היה נתון לסמכותו של משרד הבריאות, אבל בשנת 2012 הוא הועבר לרשויות המקומיות. 
הרשויות המקומיות מעניקות למכוני המניקור והפדיקור רישיונות אם הם עומדים בתנאי רישוי עסקים רגילים, שכוללים כיבוי אש, איכות הסביבה, הנדסה וכיוצא באלו. כל רשות מקומית קובעת את התקנים שבהם היא מחייבת את העסקים בתחומה, ויש רשויות שסבורות שמשרד הבריאות מפקח על המכונים, בשעה שזה לא כך. 
 
אז נותנים לחתול לשמור על השמנת?
בגדול? כן. מעשית? זה בידיים – וברגליים – שלנו. 
הפיקוח על ההיגיינה ועל הביטחון הרפואי של המטופלים במכוני המניקור והפדיקור נתון למעשה בידיהם של בעלי העסקים. 
כמובן שלבעלי העסקים בתחום יש אינטרס חזק שהעסק שלהם יפעל ללא תקלות, ולכן יש למשל הרבה מכוני מניקור גדולים שפתחו בתי ספר ומכשירים את העובדים שלהם בעצמם. בנוסף, הם מפקחים על הנעשה בסניפים ומקפידים להכניס חידושים בתחום, שיעזרו להם למכור את השירותים שלהם. 
מכונים פרטיים, קטנים יותר, עושים בוודאי גם כן מאמצים לעבוד "נכון" ונתונים למעשה לפיקוח הלקוחות: 
 
היגיינה וחיטוי גם בידי הלקוח
אנחנו, הלקוחות, משלמים עבור שרות שהוא לא זול, ולכן אנחנו זכאים לשרות הטוב ביותר – והבטוח ביותר. 
· כשאנחנו מגיעים למכון מניקור או פדיקור – גדול או קטן - החובה עלינו היא לבדוק מה ההכשרה של העובדים במקום, כיצד מתייחסים לציוד וכיצד מנקים ומחטאים אותו ובאילו תכשירים משתמשים. 
· קיימים היום אין-ספור פתרונות שמייתרים את הצורך בחיטוי: כלים חד פעמיים לכל צורך, ערכות מתכלות ואפילו חומרים כימיים, שמייתרים את הצורך בשימוש בסכין. 
בהעדר פיקוח חיצוני בלתי תלוי, זו לא בושה לשאול שאלות ולקבל תשובות טובות – זו חובה אישית וחשובה.