חומוס היא המילה הערבית למה שבעברית נקרא חמצה: ירק ממשפחת הקטניות, שהמוצא של הסוג בו אנו משתמשים הוא ככל הנראה בהרי טורקיה.
ביות החמצה או החומוס החל לפני אלפי שנים, בטורקיה, מצרים ויריחו, כאשר אחד האתגרים של חובבי החומוס הראשונים היה קשור לתרמילי החומוס:
- תרמיליה של חמצת הבר מתבקעים לאחר שהם מבשילים, וגרגרי החומוס נושרים אל האדמה.
- תרמילי החומוס המבוית, שאותו קוצרים בקומביינים, כמו חיטה, אינם נפתחים וכך קל לאסוף אותם גם בכמויות גדולות, שמתאימות לייצור המוני.
מי התחיל להכין חומוס?
אנחנו לא באמת יודעים מי היה החומוסאי הראשון, ומי המציא את משחת החומוס כמו שאנחנו מכירים אותה היום.
בתנ"ך מוזכר ככל הנראה החומוס בשני מקרים לפחות:
- כמאכל לבהמות, שיאכלו "בליל חמיץ" (ישעיהו ל', 24)
- ממש כמשחה: הסופר מאיר שלו סבור שבועז הציע לרות המואביה חומוס, כאשר פגש אותה: וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל, גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם, וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ. מגילת רות, ב'.
היות ולא סביר שאנשים הזמינו אחרים לאכול איתם לחם טבול בחומץ, אומר שלו, הרי שה'חמץ' הזה הוא כנראה חמצה, שהוכן ממנה מטבל – חומוס.
ומה לגבי חומוס עם טחינה?
יש עדויות לכך שאת החומוס עם טחינה הראשון הכינו עבור סלאח א-דין, המצביא המוסלמי האגדי שנלחם בצלבנים בימיו של אגדה מלכותית אחרת - ריצ'רד לב הארי. זה היה במאה ה- 12, לפני כ- 900 שנה, וכדרכן של אגדות, מאוד יכול להיות שגם זו אגדה.
מה היום? מדוע החומוס הוא פתאום כל כך פופולארי?
- חומוס הוא קודם כל מאכל עממי, זול וזמין וקל להכנה. כל אחד יכול לפתוח חומוסיה – ולא רק בבית – ולכן הן צצות בכל פינה.
- שנית, חומוס הוא אוכל מאוד בריא: הוא מכיל חלבון בכמות רבה יחסית למשקלו, יש בו כמעט את כל חומצות האמינו (רכיבי החלבון שדרושים לנו) כך שהוא מאוד מתאים לטרנד הצמחוני והטבעוני שמציף בשנים האחרונות את ישראל.
- החומוס פשוט טעים ומתעכל היטב, כך שהוא משביע. מנת חומוס היא אמנם מנה כבדה של אוכל מהיר, אבל היא יכולה להחזיק אתכם יום שלם בתנועה, בלי שום קושי.
טיפ נחמד לסיום:
במי הבישול של החומוס אפשר להשתמש כתחליף ביצה, ולהכין בעזרתם מאפים שונים, קציפות ואפילו קינוחים (חפשו באינטרנט "aquafaba").
מחפשים חומוסיה קרובה? היכנסו עכשיו לקטגוריית חומוסיות באתר b144 ומצאו מגוון חומוסיות בכל הארץ
