העסק שלך לא כאן? להצטרפות חינם חץ

רפלוקס אצל תינוקות

רפלוקס היא תופעה בה תוכן הקיבה עולה לוושט. מדובר בתופעה נפוצה מאוד אצל תינוקות קטנים, כלומר עד גיל שנה וחצי.

רפלוקס היא תופעה בה תוכן הקיבה עולה לוושט. מדובר בתופעה נפוצה מאוד אצל תינוקות קטנים, כלומר עד גיל שנה וחצי. כ- 70% מהתינוקות מקיאים לפחות פעם ביום עד גיל ארבעה חודשים.

 באופן כללי, עליית תוכן הקיבה לוושט נגרמת מהפרעה מסויימת בתפקוד של הסוגר הוושטי התחתון. זהו למעשה שריר קטן, אשר מחבר בין הוושט לבין הקיבה. תינוק החווה רפלוקס עלול לא להיות שקט, והוא עלול לבכות הרבה (לעתים בקשת אחורית) לאחר ארוחה ואף לפלוט או להקיא חלק מתוכן הארוחה ניתן לטפל בתופעה בהתאם לחומרת הרפלוקס.

אם מדובר בתופעה קלה, ניתן לטפל בה באמצעות שינוי תנוחה או האכלות תכופות אך קטנות יותר. במקרים קשים יותר נותנים תרופות שונות, בעיקר המורידות את חומציות מיץ הקיבה. לעתים נדירות מאוד עלולה להידרש התערבות כירורגית.

עליית תוכן הקיבה היא תהליך שגרתי ונורמלי, אשר מתרחש מספר פעמים ביום גם אצל מבוגרים, לא רק אצל תינוקות. לרוב זה יקרה לאחר ארוחה גדולה, ולא יהיו תסמינים נוספים. אך לעתים הרפלוקס עלול להיות מצב פתולוגי (=לא תקין, לא פיסיולוגי), כאשר יש הפרעה בתפקוד של הסוגר הוושטי התחתון. במקרה שקיימת הפרעה כזו, הסוגר יאפשר תנועה דו כיוונית, במקום רק תנועה חד כיוונית המונעת חזרה של מזון ושל תוכן חומצי מהקיבה אל הוושט.

אצל תינוקות אותו שסתום עדיין אינו בשל, ולכן יש אפשרות שתתקיים זרימה של תוכן הקיבה אל הוושט. מעבר לחוסר הבשלות, יש גורמים נוספים התורמים לתופעה. כך למשל, תנוחה השכיבה של התינוקות משפיעה על התופעה, וגם הזווית שבין הוושט לקיבה אצל כל תינוק.

שכיחות התופעה וסימניה

למרות שהרפלוקס שכיח מאוד עד גיל שנה וחצי, ברוב התינוקות התופעה תלך ותיחלש עד גיל 9 חודשים. לכן, לא רק המספר של מקרי הריפלוקס יקבע האם מדובר במצב פתולוגי אצל תינוקות, אלא גם הסיבוכים הקשורים לתופעה. ברוב רובם של המקרים, ההבחנה היא קלינית, ללא צורך בבדיקות עזר. לעתים רחוקות מאוד, אצל תינוקות שאצלם ההבחנה אינה ברורה בשל תסמינים לא שיגרתיים, האבחנה תתבסס על בדיקות עזר ועל הבנה של מכלול הביטויים הקליניים.

אצל תינוקות החווים רפלוקס, יהיה אי שקט ובכי ממושך לאחר הארוחה. התינוק עשוי להקשית את ראשו לאחור לאחר מספר לגימות, והסוף עשוי להיות פליטה או הקאה. ילדים ספורים עלולים לפתח הפרעת אכילה.

סיבוכים אפשריים

מכיוון שמדובר בתופעה אשר קשורה לארוחות, ייתכנו סיבוכים משמעותיים אצל תינוקות עם רפלוקס. לעתים, הפליטות המרובות יפריעו לעלייה במשקל. כמו כן, עלולה להתפתח דלקת כימית בוושט, בגלל הנזק שחומצת הקיבה גורמת. סיבוך נדיר, אך אפשרי, הוא היצרות של אזור כלשהו בוושט. כמו כן, אנמיה עשויה להתפתח בשל הנזק לרירית הוושט (ודימום קטן בעקבות זאת). התכווצותן של דרכי הנשימה עלולה לפתח תסמונת הדומה לאסתמה, ובמקרים חמורים עלולות להיות הפסקות נשימה ומחלות של תיבת הקול (צרידות).

אפשרויות טיפול בתופעה

הטיפול הקל ביותר הוא טיפול תנוחתי. ניתן להשכיב את התינוק בזווית של 30 מעלות, וגם השכבה על הבטן במהלך היום עשויה להקל על התסמינים. בנוסף לכך, ניתן להאכיל את התינוק ארוחות קטנות יותר בתדירות גבוהה יותר. ניתן גם להסמיך את המזון באמצעות דיסה או להשתמש בפורמולה (תמ"ל) מיוחדת (אם כי התמ"לים המיוחדים הללו לעתים קרובות גורמים לעצירות משמעותית.

חשוב לזכור כי התמ"ל הטוב ביותר אינו מסוגל להשתוות עם חלב אם שהוא המזון המועדף של כל תינוק, כולל אלה עם רפלוקס אפילו קשה). במקרים קשים יותר, טיפול תרופתי עשוי לכלול תרופות כגון זנטק ולוסק, המורידות את הפרשת החומצה במיץ קיבה. יש גם תכשיר אשר מופק מאצות ים, ונמצא כמקל על חלק מן התסמינים.

במקרים חריגים מאוד תידרש התערבות כירורגית. יש לציין כי חלק קטן של הילדים עם סימני רפלוקס "טיפוסיים" סובלים מאלרגיה לחלבון של חלב הפרה של התמ"ל, או שמועבר דרך חלב האם! לכן תמיד מומלץ קודם לשלול אלרגיה לחלב פרה לפני שמטפלים ברפלוקס.

לסיכום, רפלוקס היא תופעה רגילה ונורמלית, אך במקרים בהם התסמינים קשים ורציניים, יש לפנות לבדיקת רופא ילדים על מנת לשלול מצבים פתלוגיים ולטפל בתינוק בהתאם.