העסק שלך לא כאן? להצטרפות חינם חץ

בין דיכאון חגים לדיכאון קורונה: להילחם בנגיף הבדידות

איך עושים טיפול פסיכולוגי בזום? מדוע סגר בחגי תשרי עלול לגרום לנו נזק רגשי כבד? והאם לנגיף הקורונה יש גם השלכות חיוביות על מצב הרוח שלנו? רויטל רגב, עו"ס קלינית, מספקת ל-B144 טיפים לשמירה על חוסן הגוף והנפש

clock-icon 10 דקות קריאה
מאת: רויטל רגב
איש נמצא בדיכאון (אילוסטרציה)

סגר הקורונה הגדול של ערב פסח האחרון השאיר ישראלים רבים לבד, בביתם. חלק חוו סדר מצומצם, עם המשפחה הגרעינית בלבד, חלק עשו סוג של סדר ב"זום", אבל אין ספק ששנה כזו לא חווינו מעולם. 

והנה מתקרבים להם חגי תשרי והדיבורים על סגר נוסף באוויר, כאשר יכול מאוד להיות שבסוכה נשב השנה לבד ואת ראש השנה נחגוג בפורמט מצומצם. זאת לאחר כחצי שנה של הגבלות משתנות בצורה דינמית, של התנזרות לפעמים מ"רצון" בשל החשש מהידבקות, ומפגשים זהירים מאוד עם ההורים והסבים והסבתות של כולנו.

כולנו מכירים את תחושת הבדידות שתוקפת אותנו בתקופת החגים, אבל בעידן של ריחוק ובידוד התופעה בולטת אף יותר. תכירו את רויטל רגב - עובדת סוציאלית קלינית, שעוסקת בפסיכותרפיה למבוגרים (בני 18 ומעלה). פגשנו אותה כדי להבין טוב יותר את התופעה המכונה "דיכאון חגים", וההתמודדות המיוחדת איתו השנה בצל מגיפת הקורונה.

רגב, בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית (M.S.W.) עוסקת במה שנקרא "פסיכותרפיה חיובית הוליסטית". בטיפול שלה היא שמה דגש על תהליכי צמיחה והתפתחות אישית, מתוך הבנת הפן החיובי שבנו.

"המטרה שלי היא קודם כל לדייק ביחד עם המטופל את תחומי חייו", היא אומרת. "להביא מטופל לשביעות רצון מתחומי חייו על ידי כך שהוא מבין את החיים האישיים והמשפחתיים ואת היחסים הזוגיים והבין אישיים ואת החיבור שלו לעיסוק המקצועי או בכלל". 

רגב מסבירה כי "באופן הטיפול הזה, המטופל מבין שהכוחות החיוביים שלו תמיד שם והתפקיד שלי והוא רק להאיר עליהם. הטיפול מסייע בעצם להתחבר אליהם מחדש".

הטיפול של רגב הוא באמצעות שיחות טיפוליות, בהן היא יוצרת עם המטופל מרחב חיובי ונקי, נטול שיפוטיות. מרחב כזה מאפשר לטענתה שחרור מדפוסים מעכבים וחיבור לעוצמה הפנימית ולכוחות שיש למטופל, באופן שמסייע לו להגיע לאיזון הרמוני בכל המישורים. 

מה תפקידו של עובד סוציאלי קליני?

"עובד סוציאלי קליני הוא עו"ס בעל תואר שני קליני, העוסק בטיפול אישי ובפסיכותרפיה (תרפיה באמצעות שיח פסיכולוגי). ההכשרה שלו דומה לזו של פסיכולוג קליני, ומה שחשוב בעצם זה החיבור שנוצר בין המטפל והמטופל ופחות ההגדרה המקצועית של 'פסיכולוג או עובד סוציאלי'".

איך השתנתה העבודה שלך בזמן הקורונה?

"העבודה היא אותה עבודת עומק, אבל השתמשתי כמובן הרבה יותר בטיפול בווידיאו ובטיפולים מקוונים. לשמחתי זה לא היה לי חדש, כיון שיש לי כבר מטופלים "מרחוק", ולכן יכולתי להשתמש במיומנויות שרכשתי כרגיל בתקופות אחרות". 

טיפול פסיכולוגי מרחוק, בזום או בווידיאו נחשב יעיל ושומר על הפרטיות של המטופל כמו טיפול פנים אל פנים. בטיפול מרחוק עובדים על רגשות עמוקים, על אסוציאציות ומחשבות, ונוצרת ברית טיפולית שמסייעת להגדיר את הכיוון והמטרות - כמו בטיפול פנים אל פנים". 

 

 

רויטל רגב, עו"ס קלינית

רויטל רגב: "בקורונה עסקנו יותר בהישרדות" (צילום: אבי זיו)

 

אבל, נוסף על ההתמודדויות הרגילות של הפרט בשגרה, מוסיפה רגב, הופיעו בימי הקורונה מתחים שונים האופייניים לתקופה של סגר, בידוד וריחוק חברתי. ההתמודדות של המטופלים אופיינה במימד חדש: הכול נמדד דרך האתגרים שהקורונה הביאה איתה.

"עסקנו יותר בהישרדות", היא ממשיכה, "הפן הכלכלי בא בהפתעה, התרחשו פיטורים לא צפויים, התמודדות עם ילדים בבית ולא במסגרות. אנשים התמודדו עם ההישרדות, ויוצא שבאופן טבעי סוגיות טיפוליות אחרות נדחקו הצידה".

יש מקרה מהתקופה האחרונה שנחקק בזכרונך?

"אני חושבת על מקרה שהיה לי עם מטופל צעיר שלא היה יכול לעשות את סדר פסח עם ההורים בגלל הקורונה. הגזירה לערוך סדר מצומצם עוררה המון אשמה גם בקרב אוכלוסייה צעירה, שנאלצה לבודד את ההורים בערב החג ולהשאיר אותם לבד.

"אצל חלקים מהאוכלוסייה המבוגרת היה שחזור של חוויית נטישה. למרות ההבנה הרציונאלית שחשובה ההגנה הפיזית על ההורים, חלק מהמבוגרים חוו חוויה רגשית קשה – והאשימו את ילדיהם הבוגרים בכך שהשאירו אותם לבד. 

"האשמה יכולה לעבור בצורה לא מילולית, והרבה ילדים חוו תחושת אשם: הם בעצם באו ואמרו, 'בודדנו אתכם כדי לשמור עליכם', אבל חשיבה לוגית לא מצליחה להתגבר על נושא רגשי כל כך עמוק". 

ההתייחסות הממסדית-ממשלתית לטיפול בבדידות, אומרת רגב, ובכלל המענה למצבם הרגשי של האזרחים בתקופת הקורונה היו לקויות ולא מספקות. "הושם דגש רב מאוד על הפן הפיסי, ופחות על הפן הנפשי. "חלק מהאנשים חוו בדידות ושקעו בדיכאון בגללו, עד כדי מחשבות אובדניות. זה ניכר במיוחד באוכלוסייה המבוגרת, שמתמודדת עם בדידות גם בשגרה".

מדוע חלה עלייה במספר מקרי הדיכאון בתקופת החגים?

"אנשים רבים חווים מה שמכונה holiday blues או דכדוך חגים: נטייה לבכי, קשיי שינה, חרדה, אכילה מוגזמת או חוסר תיאבון, לעיתים בריחה דרך אלכוהול או עישון ועוד. 

"התופעה הזו נגרמת במידה רבה בגלל היציאה מהשגרה. שגרה היא דבר מבורך לרובנו. החגים משבשים את הסדרים הפנימיים והחיצוניים שאנחנו רגילים אליהם, והשיבוש מביא לסוג של אובדן כיוון, שעלול להוציא אנשים מהמסלול". 

רגב מסבירה כי סיבה נוספת לדיכאון חגים היא הפער בין הפנטזיה למציאות. "יש מי שחושבים, 'אצל אחרים השולחן יפה יותר, או 'במשפחות אחרות מארחים יותר. בגלל הפנטזיה הזו מתעוררת קנאה - שלא תמיד היא מוצדקת, אבל היא שם. לחלקנו יש תמונת חג אידיאלית, ועצם ההשוואתיות הזו יוצרת גרף ציפיות שקשה להתחרות בו. "הזרקור יישאר על 'חוויית האין' ונוגע בצורך להיראות מוצלחים ובציפיות הלא ריאליות שלנו מעצמנו. אם נשים דגש על מה שיש לנו, יהיה לנו קל יותר - אבל אנו נוטים להסתכל דווקא על מה שאין לנו.

 

 

ארוחת חג עם שתי חלות

רגב: "החגים משבשים את הסדרים הפנימיים והחיצוניים שאנחנו רגילים אליהם" (צילום: שאטרסטוק)
 

"זה נכון משתי בחינות: הראשונה, מה היה לי בשנה שעברה בזמן הזה ואין לי יותר; מה איבדתי? קשר זוגי או אישי, סיטואציית חיים שאהבתי או נוסטלגיה לגבי חגי עבר טובים יותר. כאן מתחילה תחושת ה"אין".

"הבחינה השנייה נוגעת לשאלה, מה עדיין לא הגשמתי? מה רציתי שיהיה לי ועדיין איננו? במה לא הצלחתי? הציפיות הן אלה שיוצרות את הפנטזיה, ובחגים היא מתחזקת עוד יותר: ההכנות, קניית מזון, בגדים - כל זה יוצר סטרס ותחושה מדומה שלכולם יש למה לצפות, חוץ ממני. בזמן החגים אנשים חווים אובדן לכל דבר, על כל שלביו השונים – הכחשה, כעס, מיקוח, דכדוך והשלמה". 

"היהדות מלמדת אותנו לעשות חשבון נפש. באופן בלתי מודע, אנחנו עושים אותו מול שתי השאלות האלו, אבל אפשר להשתמש בו דווקא כדי לראות את הצדדים הטובים". 

ויש עוד גורם שמשפיע על מצב הרוח בתקופת החגים, ורובנו לא לגמרי מודעים אליו: השינויים במזג האוויר. "הסתיו הוא עונת החגים. הימים מתקצרים, מזג האוויר משתנה וזה משפיע עלינו. זה נקרא Seasonal Affective Disorder או הפרעה רגשית עונתית, ואפשר לטפל בה באמצעות חשיפה גדולה  לאור (פוטותרפיה)".

איך יודעים שנכנסתי לדיכאון, ומה עלי לעשות במקרה כזה?

"חשוב להבדיל בין הדיכאון האמיתי לבין דכדוך החגים. דיכאון אמיתי יכול להופיע בדרגות שונות של חומרה - מאובדן שמחת חיים והתלהבות, ועד לדיכאון חמור כמו חוסר יכולת לקום או לצאת מהמיטה. עוצמת התסמינים והפגיעה בתפקוד קובעות את חומרת הדיכאון. זה עלול לקרות בכל גיל, וכל אדם עלול לפתח דיכאון. 

"גברים ונשים נוטים לסבול מדיכאון באותה מידה, אבל התסמינים עלולים להיות שונים והשיח על הנושא - שונה. רק אם התסמינים מופיעים ברמה יומיומית וממשיכים לאורך שבועיים לפחות, אפשר לדבר על דיכאון של ממש: עצבות, חוסר תקווה, ריקנות, מצב רוח אפור ומדוכא לאורך היום".

מה עושים?

"לא נשארים לבד עם זה. חשוב לפנות לטיפול מתאים. כבר בפגישות הראשונות אפשר להרגיש אם מתחברים אל המטפל או לא". 

בדיכאון קל, מסבירה רגב, אפשר להפעיל את המערכת ההורמונלית שלנו על יד עידוד יצירת דופמין (מופרש בצריכת מזון איכותי ובהשגת מטרות שקשורות בנו), אנדורפין (מופרש במהלך צחוק, בפעילות גופנית ובאכילת שוקולד מריר), סרוטונין (המופרש במהלך חשיפה ישירה לשמש, בפעילות גופנית ובהליכה בטבע) ואוקסיטוצין (הורמון האהבה, שמופרש במגע פיזי עם אנשים ובעלי חיים, דבר שבתקופת הבידוד והסגר כולנו זקוקים לו יותר מאי פעם).

"הבידוד החברתי והנתק גרמו ויצרו חוליים רבים", אומרת רגב, "אנשים מצאו את עצמם ללא קרבה וללא מגע, במיוחד אנשים בודדים שחיים בגפם. ההתגוננות מהקורונה גורמת לאנשים כאלה נזק משמעותי מאוד".

איך את מעריכה שהשילוב של חגי תשרי עם הקורונה ישפיע על מצב הרוח שלנו?

"הדברים תלויים מאוד בתפישה התודעתית איתה אנחנו מגיעים לחגים: הציפיות, ההשוואתיוּת. הבידוד החברתי והסגר מקצינים את החוויה של הפרט, ואם יהיה סגר - השילוב של חגי תשרי עם נטייה לדיכאון ולדכדוך חגים הוא נפיץ, ואפילו מסוכן. 

"חשוב להקיף את עצמנו בקשרים חברתיים - ברשת אמיתית של אנשים אמיתיים, לא ב'רשתות חברתיות'. אנחנו צריכים לייצר קהילה שתקל על הבדידות, סביבה תומכת ומסייעת. אנחנו צריכים חברה תומכת כמו בחברות שבטיות, שבהן אחוזי הדיכאון הם נמוכים. אלה מקומות שבהם אין לא מרחק פיזי וגם לא נפשי ולכן אחוזי הדכאון בהם אפסיים.

האם נתקלת במקרה שבו הקורונה דווקא השפיע לטובה על מצבו הנפשי של מטופל?

"כן, בהחלט. לחלק מהאנשים הקורונה חסכה התמודדויות עם דברים מסוימים. באופן טבעי, רף הציפיות משתנה בתקופת הסגר. הרבה מהאינטנסיביות והעומס של החגים – כל הדילמות כמו 'אצל מי עושים את החג הפעם', או הדודה המעיקה ששואלת שוב למה עוד לא התחתנת – כל זה נחסך מרבים בגלל הסגר, וכך גם הטרחה והעייפות שהצריכו ההכנות לחג.

"מושג הבדידות השתנה בתקופת הקורונה. פתאום הוא הפך לחוויה אוניברסלית: ממילא אנשים אחרים סובלים מהבעיה, אז זה לא שאני לא בסדר".

מה את חושבת שתקופת הקורונה יכולה ללמד אותנו על עצמנו?

"הקורונה יצרה זמן לחישוב מסלול מחדש. אנשים בחנו את החיים שלהם וקיבלו מבט שונה על הורות וזוגיות, על העיסוק האישי שלהם, על חברויות. חלק מהזוגות החליטו להיפרד במהלך הסגר, ואחרים התקרבו וגילו אינטימיות שונה מזו שהכירו.

"עצירת המרוץ אפשרה לנו לדייק את החיים שלנו ולהבין סדר עדיפויות; ערך המשפחתיות קיבל מימד משמעותי יותר. הורים רבים גילו את החינוך הביתי ואת הילדים שלהם, כביכול בלית ברירה.

הרבה אנשים שינו קריירה לא רק בגלל הבידוד, אלא בגלל ההבנה מה חשוב, עד כמה העיסוק שבחרנו בו נחוץ לנו ולאחרים. כאמור, גם ערך המשפחה קיבל מקום משמעותי מאוד. בעצם, חזרנו אחורה בזמן.
למדנו להעריך שגרה, פשטות, פגישה עם אנשים. עברנו מין צמצום והורדת הילוך, שיכולים להביא לגדילה, להתרחבות ולצמיחה. אני חושבת שאנחנו מגלים עכשיו יותר ערבות הדדית וחום אנושי. הרבה אנשים נרתמו לעזור, להתקשר ולדבר עם אוכלוסיות רגישות. אפשר בהחלט לראות את היופי בסולידאריות שגילינו איש לרעהו בתקופה הזו".

רויטל רגב היא עו"ס קלינית (M.S.W.) המעניקה טיפול ויעוץ למבוגרים (+18)

לאתר של רויטל רגב

לכרטיס העסק של רויטל רגב ב-B144