מסעדות כשרות טובות בישראל - סקירה

קבלו רשימה של עשרת מסעדות כשרות הטובות בישראל

אחת המוסכמות הרווחות ביותר בעולם האוכל המקומי מזה שנים, היא שלא יכולה להיות מסעדה כשרה וטובה. האמנם?

בדיוק את המוסכמה הזו, החליט להפריך השנה השף המפורסם יונתן רושפלד (מאסטר שף ומסעדות הרברט סמואל, עלמה לאונג' ואחד העם טאפאס). רושפלד השיק בסוף שנת 2013 את ה'סניף' הכשר של מסעדת הדגל שלו, הרברט סמואל. אבל רושפלד לא לבד. קדם לו מאיר אדוני (כתית, המזללה) שפתח, כמו רושפלד, מסעדה כשרה בבית מלון. ביחד הם מנפצים על הדרך עוד מוסכמה מקומית והיא שמסעדה בבית מלון ישראלי אינה יכולה להתעלות לגבהים רמים במיוחד.

אבל עם כל הכבוד לשפים המהוללים הללו, האקשן הכשר האמיתי נמצא בכלל במקומות אחרים לגמרים. בשוק של נתניה, בסמטאות מחנה יהודה, בעיר העתיקה של באר שבע. במסעדות אתניות בנות שנות דור המציגות מטבחים שמעולם לא הפריע להם להיות כשרים, אולי אפילו להפך. קבלו רשימה של עשרת מסעדות כשרות הטובות בישראל של אתר "מפה".

הרברט סמואל הרצליה - כבר מתחילת דרכה ממצבת את עצמה הרברט סמואל הכשרה במלון ריץ קרלטון בהרצליה כמועמדת רצינית לתואר המסעדה הכשרה הטובה בישראל. המקצוענות של יונתן רושפלד מבטיחה שלא יהיו כאן קיצורי דרך או פשרות. לא ינסו לכפות כאן שמנת צמחית על מטבח צרפתי או כל מיני רעות חולות אחרות כאלו. בשר מיושן היטב, דגה מקומית, שמן זית משובח וקינוחי פירות הם מפתחות טובים מספיק בשביל שף מוכשר כיונתן רושפלד. הוסיפו לכך את העיצוב משובב הנפש, המזכיר מאד את מסעדת האם, ותקבלו קלף מנצח אמיתי.

בלו סקי - גם את מאיר אדוני כבר אין צורך להציג לחובב הגורמה הישראלי. עם ישראל אולי עוד לא באמת מכיר אותו, אבל גם זה עומד להשתנות. עם תוכנית טלוויזיה חדשה ומסעדה כשרה, יוסרו המגבלות האחרונות בדרך אל האוכל היצירתי והמתוחכם של אדוני, לפחות עבור מי שהפרוטה מצויה בכיסו.כמו רושפלד, גם אדוני הוא אורח של בית מלון, הפעם קרלטון תל אביב.

ליליות - עם כל הכבוד לרושפלד ואדוני, נעם דקרס ומסעדת ליליות שומרים על גחלת הגורמה הכשר כבר שנים רבות, הרבה לפני ששפים מדוברים אחרים קפצו על העגלה. יחד עם צוות המטבח המורכב ברובו מנוער על"ם (עוד סיבה נהדרת לאהוב את המקום החיובי הזה) מגיש דקרס אוכל גורמה מצוין שכשר היא לא מילה מגונה עבורו למן הרגע הראשון. העיצוב האלגנטי של המסעדה בבית אסיה משלים את מעמדה הבכיר של ליליות בפסגת סצנת הגורמה הכשר המקומי.

פינוקי האוכל של כרמל - אין כיף גדול יותר לחובב אוכל אמיתי, לגלוש במהירות מפסגות הגורמה המקומיות הישר אל הסמטאות הצדדיות של השוק הקטן והצנוע של נתניה. ובמשפט המכובס הזה לא התחלנו אפילו לתאר את המראה המתגלה לעיניו של מי שיתעקש להתעקש איתנו על המסעדה הטריפולטאית הוותיקה הזו בשוק הנתניתי. מי שיצלח בשלום את המעבר המפחיד בפסז' ברחוב היהלום 5, יגלה מסעדה צנועה אבל מצוחצחת המגישה את האוכל הטריפוליטאי הטוב ביותר בישראל. לא פחות. אמיצים ילכו על העסבנה והמצ'ומה, ומי שפחות יסתפק בקוסקוס ומפרום לא פחות טובים.

המטבח של פיני - פיני לוי הוא אחד הטבחים הטובים בישראל. במשך שנים רבות מספור האכיל דורות של ירושלמים (ולא ררק)  במסעדת החצר של פיני בחצר פיינגולד היפה. אחר כך הבריחו אותו האוטובוסים המתפוצצים לתל אביב בה לא הצליח לשחזר את ימיו היפים. לפני מספר חודשים חזר לבשל בבירה במסעדת המטבח של פיני במושבה הגרמנית. בחלל יפהפה, משחזרים לוי ובנו איציק את ימיו הגדולים של פיני ובעיקר את האוכל הבלתי נשכח שלו. אוכל אורפאלי מרתק עם מנות כמו זנב שור עם גרגרי חומוס, סופריטו טלה עם קובה נבלוסייה מטוגנת ואחר כך מבושלת ועוד ועוד. לא להחמיץ!

המוציא - את אבי לוי וסיפורו המרגש הכירו כל מי שצפו בעונה השנייה של מאסטר שף, או בעברית קלה, כולנו. אל היד הנהדרת שלו המכינה אוכל צפון אפריקאי ביתי כמו שדומה שמאמא זקנה מבשלת אותו ולא גבר צעיר ונאה, יכולים עכשיו להתוודע כל מי שיכנסו למסעדה היפה שלו בסמטה קטנה ליד שוק מחנה יהודה בירושלים. כאן תוכלו לטעום את הממולאים של לוי, העוף בחלה (מנת הדגל של לוי ממאסטר שף) וכמובן שלל הקציצות המפורסם שלו. לפעמים חלומות מתגשמים.

סנדר - הנציג הפולני שלנו הוא כמובן זמי שרייבר ממסעדת סנדר הנצחית בשוק לוינסקי בתל אביב. מאז קום המדינה אפשר לאכול כאן כבד קצוץ, גפילטע פיש, מרק עוף , מנת טחול ממולא נדירה וכמובן את הצ'ולנט עם הקישקע הכי טעים בארץ. והכל באווירה ביתית אשכנזית שכבר כמעט חלפה מן העולם. א -מחייה.

גיליס - אפילו מי שאינם בעלי דעות קדומות לגבי אוכל כשר, מסכימים כמעט תמיד שבכל הנוגע לאומצות משובחות, חוקי הכשרות אינם משאירים הרבה סיכוי. יוסי גיליס, קאובוי אמיתי ממושב נוב הדתי שבדרום רמת הגולן, מצליח להוכיח שלא תמיד זה חייב להיות כך. המסעדה שלו, הצמודה לרפת בה רועות הפרות שאחר כך עולות על המזבח (לא בטוח שאנשי אנונימוס יאהבו את זה) פתוחה אמנם רק ערב אחד בשבוע, אבל בכל יום חמישי מתרחש בה מחדש נס קולינרי קטן. סטייק כשר וטעים. מאד.

בן עזרא הדייג - לא קשה לשמור על כשרות כשמדובר במנות דגים. הרבה יותר קשה להגיש דג כהלכתו, כשר או לא כשר. ואת זה עושים בעתלית אצל בן עזרא, כמעט מתמיד. שום דבר מתוחכם, סלטים פשוטים וטריים ומבחר דגים על האש או בתנור במסעדה ענקית ושמחה ליד תחנת רכבת. ובעצם, מי צריך יותר מזה.

יקוטה - לבבר בן מויאל היה חלום. ב1965 הוא הגשים אותו. הוא פתח מסעדה מרוקאית. אחרי כמה שנים העביר אותה ממשכנה הצנוע לארמון מרוקאי של ממש. כל זה קרה לא במרקש או קזבלנקה (או יקוטה) ואפילו לא בירושלים אלא בעיר העתיקה הנשכחת מלב של באר שבע. ומאז ועד היום אפשר לאכול כאן קוסקוס אלוהי, זנב או ראש, לשון או פסטייה מלכותית. לא יאומן.