העסק שלך לא כאן? להצטרפות חינם חץ

המסעדות הטובות בצפון על פי אתר "מפה"

לא פעם ולא פעמיים, מתלוננים המטיילים בצפון, האזור הנחשק ביותר לטיולים בישראל, שאין איפה לאכול כאן. האמנם?

לא פעם ולא פעמיים, מתלוננים המטיילים בצפון, האזור הנחשק ביותר לטיולים בישראל, שאין איפה לאכול כאן. אולי יש בזה משהו. אם מה שחשוב בעיניכם הוא לא הכמות אלא האיכות, תמצאו כאן גן עדן קולינרי של טעמים וסגנונות בישול וגם יקבי בוטיק, מחלבות קטנות, בתי בד, חומוסיות מיתולוגיות, שווקים ססגוניים ועוד. אבל גם המסעדות כאן הן עולם ומלואו.

בראש ובראשונה המסעדות הערביות המצוינות ולצידן כמה מהיצירתיים והמקוריים מבין השפים היהודיים, כאלה שיודעים להשתמש בחוכמה בחומרי הגלם שהסביבה מעניקה להם, ולתת להם חיים חדשים בצלחת. לא צריך לכנות את הגליל 'טוסקנה של ישראל' או 'פרובנס של המזרח התיכון'. סתם גליל, יפה ומקסים, וטעים, מספיק בהחלט.

אורי בורי – השנים חולפות ואורי ירמיאס, האיש והזקן, שומר על מעמדו כאחד מבכירי המסעדנים לא רק בצפון אלא בישראל בכלל. ובצדק. גם בעידן שבו רבים וטובים כבר למדו את הטריק, בישול יצירתי אבל במידה מכל טוב הים, ממשיך ירמיאס - שכולם מכנים פשוט 'אורי בורי', כשמה של המסעדה שלו על שפת ימה של עכו- לשמור על הגחלת המרתקת שלו. עם מנות מופלאות כמו קרפצ'יו שרימפס ואחרות, הוא עדיין אחד הטבחים הכי מרתקים שיש כאן. הוסיפו לכך את הקסם הישן והזרוק משהו של המקום שלו, ותקבלו חוויה קולינרית ותיירותית מהמדרגה הראשונה.

ביסטרו מיכאל – מיכאל גרטוספקי הספיק לככב כמה שנים במסעדות תל אביביות אופנתיות ובראשן מסעדת הסושיאל קלאב שאת מטבחה הוא מלווה עד היום, לפני שעזב הכל ועלה לגליל. בלימן שליד ראש הנקרה, במבנה עץ רחב ידיים ויפה, הקים גרטופסקי את הביסטרו שלו שמוכיח שיש אוכל טוב גם מחוץ לתל אביב, ושלא חייבים לעגל פינות גם אם אתה פותח את המקום שלך רק בסופי שבוע. גרטופסקי מגיש את הפרשנות האישית שלו למטבח המקומי, תוך הסתמכות נרחבת על חומרי הגלם שהוא מוצא בסביבתו הקרובה, כמו הדגים של עכו למשל.

דיאנא – אם חביב דאוד ויעקב ח'יאט מעזבה ושראביכ (בהתאמה) הם מלכי האוכל הערבי הכפרי, הרי שדוחול ספדי מדיאנא הנצרתית הוותיקה, הוא כבר ממש החיים כהן של המטבח הערבי. אחרי שנים ארוכות של הצמדות למסורת, פורש ספדי כנפיים ומגיש אוכל יצירתי, נועז ומקורי, שאינו מרגיש מחויב למסורת ארוכת השנים. אז נכון, הצלעות והקבבים נפלאים כמו תמיד, וכך גם הסלטים, אבל נסו מנה כמו שרימפס ברוטב ציר טלה בשביל להבין את מלוא כישרונו ויצירתיותו של ספדי.  מסעדה להביא אליה אורחים מחו"ל. ואת עצמכם.

עזבה – האוכל הערבי הכפרי של חביב דאוד ממסעדת עזבה בכפר ראמה הוא אולי האוכל הכי שורשי ומקומי שאפשר לפגוש בישראל. דאוד מגיש קלאסיקות ערביות במה שברגע הראשון נראה כצמוד לגמרי למקור אבל אחרי כמה ביסים מתגלה כפרשנות מעודנת של האיש המקסים הזה. נסו את החומוס האלוהי, הסינייה, עשבי החורף וקינוח הסולת. וכל זה בבוסתן קטן וצנוע ומקסים.

שראביכ -  אם חביב דאוד הוא השגריר הקולינרי הבלתי רשמי של כפר ראמה, ואולי אף יותר מזה, הרי שיעקב ח'יאט ממסעדת שראביכ (מסובך, בערבית) הוא המחתרת שלו. דאוד מבשל כאן כבר עשרות שנים ואילו ח'יאט פתח את מסעדתו לפני שנים ספורות בלבד וכבר צבר לעצמו גדודי מעריצים. ולא בכדי. בשראביכ הצנועה, כמעט ספרטנית, הוא מגיש פרשנות אישית, אבל מאופק ובטעם טוב, למטבח הכפרי הערבי, עם מנות שרובן הגדול מבוסס על מה שליקט מן השדות והבוסתנים באותו בוקר. נסו מנות מופלאות כמו סלט חצילים עם פטל בר טרי, או עדשים שחורות עם שומר בר, ותבינו בעצמכם. מסעדה חד פעמית.

פוקצ'ה בר - פוקצ'ה בר במתחם גן הצפון שליד הגושרים היא אי של יציבות באזור שחון מאד מבחינה קולינרית. להוציא את ה"פיצה טראק" המקסים בקיבוץ דפנה ואת "דג על הדן" הנצחית, קשה מאד למצוא כאן היכן לאכול ארוחה סבירה. אל תצפו לזיקוקי דינור קולינריים או הפתעות מרעישות. רק אוכל ביסטרו מודרני, מהסוג שפוגשים בעשרות מסעדות במרכז, אבל קשה מאד למצוא כמותו בצפון, לפחות לא עשוי כהלכה. הוסיפו לכך את השירות הקשוב והתפאורה האלגנטית כמו גם תפריט היינות האזורי ותקבלו תמורה טובה מאד לכספכם.

הלנה – אז נכון, קיסריה קרובה יותר לתל אביב מאשר לקריית שמונה ובכל זאת, ידוע לכל שלפחות ככל שהדברים נוגעים לתל אביביים, כל מה שהוא אחרי גשר הירקון הוא כבר 'צפון'. ובעצם מה זה משנה. האוכל של עמוס שיאון ממסעדת הלנה הוא מופת לבישול מקומי מודרני וחכם. עם מנות נהדרות כמו שווארמת דג ים על טחינה או  סיגרים של טלה ועגל עם יוגורט ועמבה, מוכיח שיאון כבר למעלה מעשור שהוא אחד השפים הטובים בישראל. וכל זה מול הים הכחול באחד המקומות היפים בארץ.

רוטנברג - מסעדת רוטנברג היא כמעט פאטה מורגנה. נווה מדבר בלב השממה. באתר גשר הישנה ההיסטורי והיפה, ממש מול הגבול הירדני. תמצאו כאן מנות קלאסיות כמו רוסטביף, לזניה, טרטר פילה בקר ולצידן מנות מפתיעות ומקוריות כמו רביולי שרימפס עם זעתר. כולן עשויות ללא דופי, מרהיבות וטעימות מאד.

סבידה – אם ישראל היתה מדינה ים תיכונית מתוקנת באמת, היו כאן עשרות מסעדות כאלה. בינתיים נאלץ להסתפק באחת כזו. אבל אחת ששווה לצאת מהבית ולנסוע לעכו רק בשביל. בר קטן ואפלולי, מואר באור כחול ומעוצב כסירת דייג ובו מוגשים אך ורק דגי ים ופירות ים מהים עצמו. ולמי שלא מבין – רוב הדגים המוגשים בארץ (דניס, לברק, דניס, לברק....) מגיעים לצלחת הישר מבריכות הדגים. בסדר גמור אבל לא ממש מרתק. לא כאן. בכל בוקר מביאים בעלי הבית הצעירים למקום שלהם, את מה שמוכרים הדייגים השכנים בשוק של עכו העתיקה ומתקינים מנות פשוטות מאד וטעימות להפליא. בירה טייבה ומהחבית ואוסף ערק קטן אבל מדויק, משלימים את החגיגה יוצאת הדופן הזו.

מסעדת מגדלנה - השף יוסף (זוזו) חנא, מוכר למטיילים בצפון ממסעדות כמו קצה הנחל ותנורין. בשנת 2013, אחרי שהקים את K-BAB, מסעדת אוכל ערבי מהיר נהדרת בצומת כח, פתח את מסעדת הדגל שלו, מגדלנה. בחלל מפואר, אולי אפילו קצת יותר מדי, מגיש חנא את הפרשנות האישית שלו למטבח הערבי הקלאסי. הכל כאן, אפילו החומוס, פשוט נהדר. אל תוותרו על מנת העכוב ושאר עשבי החורף בעונה, ועל קינוח החלוויאת אלגיבן המפתיע והנהדר.