לא ניכנס כאן לכל הסיבות שבגללן מתבגרים "עושים צרות" להוריהם בגיל ההתבגרות. נציין רק שקודם כל רצוי וצריך להתייעץ עם בעלי מקצוע בתחום, שמכירים את הילד:
יועצת בית הספר או הפסיכולוגית שלו, מחנכים או מורים וכד'. אפשר גם לדבר עם החברים הקרובים של הילד ולא פחות חשוב מזה – במיוחד אם הנער או הנערה מתרחקים מכם – עם הסבים שלהם, שלעיתים קרובות שומרים על קשר טוב ובלתי אמצעי עם הנער.
נקודה חשובה נוספת:
- כל בני הנוער רוצים להרגיש אהובים
זה לא משנה כמה המתבגר שלכם נראה מרוחק רגשית או עצמאי, או כמה הוא בעייתי. דבר אחד בטוח והוא שהוא עדיין זקוק לתשומת הלב שלכם ולהרגיש שאתם אוהבים אותו.
ועכשיו – לכל השאר.
התחברו למתבגר שלכם
אל תחשבו שבגלל זה שהוא לא מדבר אתכם, המתבגר אדיש למה שאתם חושבים או מרגישים כלפיו. להפך.
נסו לפתוח ערוצי תקשורת עם המתבגר שלכם:
- היו מודעים למתח האישי שלכם: אל תנסו לדבר עם הילד לפני שאתם רגועים בעצמכם, ויש לכם מספיק אנרגיה ופנאי נפשי לעשות זאת.
- היו שם בשבילו: אכלו תמיד יחד, ובלי הפרעות. נסו לפתח שיחה – אבל אל תעיקו. הרבה ניסיונות יסתיימו ברטינות מהכיוון "ההוא", אבל חשוב שהילד ידע שאתם שם, אם הוא צריך לדבר.
- חפשו נושאים משותפים: תעזבו את זה שהחולצה נראית לא טוב, או שזקן התיש המדובלל לא מחמיא. נסו לדבר עם המתבגר שלכם על דברים שמעניינים אותו ועל כאלה שלא יכניסו אתכם לעימותים.
- תקשיבו – בלי לשפוט או לייעץ: צרו קשר עין כשכבר מדברים איתכם ואל תשפטו או תעירו הערות סרקסטיות. זה לא יועיל לאף אחד.
- צפו לסטירת לחי: זה קשה, אבל כל הניסיונות שלכם לתקשר עם המתבגר שלכם עלולים להיתקל בכעס והתנגדויות מפה עד להודעה חדשה. קחו הכל בקלות ושחררו את הילד להתקרר. אם צריך לחזור לעניין, עשו זאת כששניכם רגועים ואל תצפו להצלחה – גם לא בפעם השנייה.
ועוד נקודה אחת, חשובה, לסיום:
- שימרו על עצמכם. אל תניחו לדברים לדכא אתכם או לשבור אתכם. אל תרגישו שאתם הורים לא מוצלחים.
כולם עושים טעויות, זה נכון. זה לא פותר את הבעיה, אבל הכאה על חטא בטח שלא תעשה את זה.
- חפשו עזרה מקצועית.
טיפול משפחתי ומתבגרים בעייתיים? אל תישארו בלי עזרה. היכנסו למדור טיפול משפחתי במדריך העסקים b144 ותמצאו הרבה יועצים בתחום.
