בתי אבות בירושלים

לא כל הקשישים יכולים להישאר עצמאיים ולגור בביתם או במסגרת משפחתית. יש מצבים שבהם - בין אם מבחירה ובין אם מכורח המצב - הם עוברים לגור בדיור מוגן, או מה שמכונה גם "בית אבות".

בישראל היה בעבר מושג שנקרא "מושב זקנים". מדובר היה במסגרות מוסדיות בסיסיות למדי, שבהן הוחזקו קשישים עצמאיים ולא עצמאיים יחד. לרוב היה המצב הבריאותי של הדיירים ירוד, ותדמית המקומות הללו הייתה נמוכה. כיום הדברים שונים.

בישראל יש היום לקשישים מרכזי מגורים מסוגים שונים, חלקם מפוארים מאוד, שמנוהלים ממש כמו בתי מלון. חלק נמצא בבעלות פרטית, חלק בבעלות של קופות חולים או ארגונים חברתיים שונים וחלק מצויים תחת בעלות ובהפעלה ממשלתית או ממומנים על ידי הממשלה.

סיווג בתי אבות בירושלים

באופן עקרוני מסווגים בתי אבות על פי המצב הבריאותי של הדיירים שלהם. מי שזקוקים למשל לשירותי סיעוד שלמים ונמצאים במצב סיעודי מורכב, מופנים רק לבתי אבות סיעודיים שיש בהם מחלקות מורכבות.

דיור מוגן הוא אולי הסיווג העצמאי ביותר בתחום זה. הוא מהווה מרכז מגורים למי שהם עצמאים לחלוטין או כמעט לחלוטין ומיועד ליחידים או זוגות בטווח גילאים רחב. הוא מספק מגוון גדול של שירותים חברתיים - חוגים, סיורים ופעילויות שונות - ובמקומות המפוארים יותר יש גם בריכה ומרכזי ספורט.

היות ומדובר על מרכזים שמיועדים לעצמאים, הם מבוססים על דירות קטנות או יחידות דיור אוטונומיות והדיירים יכולים למשל להכין את הארוחות שלהם בעצמם או לאכול אותן בחדרי אוכל משותפים. ברוב מרכזי הדיור המוגן יש רופא או צוות רפואי ומרפאה, אבל בתי אבות אלה אינם מיועדים לשמש בתור מרכזים רפואיים.

מעבר למרכזים לעצמאים, יש בתי אבות בירושלים שמיועדים לתשושים - מי שזקוקים לעזרה כלשהי בתפקוד הרגיל שלהם - ואז מוסדות ומחלקות ספציפיים יותר, כמו אלה שמיועדים לתשושי נפש (חולי אלצהיימר וכד'), סיעודיים ברמות שונות וכו'.