מרכזים לבריאות הנפש

בישראל קיים מספר לא מבוטל של מרכזים רפואיים לטיפול בבעיות נפשיות. רוב המרכזים לטיפול נפשי והמרפאות בתחום זה הם גופים ציבוריים, שמוחזקים על ידי המדינה, כחלק ממערך הבריאות הממשלתי. לצדם יש גופים של קופות חולים, מרפאות קהילתיות וכן מרפאות ומרכזים פרטיים.

סוגי מרפאות לבריאות הנפש – ציבוריות וקהילתיות

את המרפאות הציבוריות לבריאות הנפש אפשר לחלק לשני סוגים עיקריים: הראשון הוא מרפאות שנמצאות בבתי חולים רגילים, והן קיימות כמעט בכל מרכז רפואי גדול או אזורי. השני הן מרפאות שנמצאות במרכזים רפואיים שמוקדשים כל-כולם לבריאות הנפש וגם מציעים מסגרות אשפוז ושיקום במסגרות כאלה. בשני סוגי המוסדות הללו יש חדרי מיון פסיכיאטריים שמיועדים להעניק טיפול מהיר במי שסובלים מקשיים או נשלחים להסתכלות על ידי בית משפט.

בנוסף על אלה קיימות גם מרפאות קהילתיות שמופעלות בחלקן על ידי קופות חולים. הן מיועדות לתת מענה שרובו אינו בהכרח אשפוזי למי שסובלים מבעיות כגון דיכאון וחרדה ובעיות מידיות מסוימות. חלק נוסף מטפלות רק באוכלוסיות ממוקדות, כמו ילדים ובני נוער, או להבדיל – קשישים. הטיפולים במרכזים אלה, כמו במקומות אחרים, יכולים להיות מבוססים על התייעצויות ושיחות עם פסיכולוג או גם תרופתיים; כל מקרה לגופו.

מרכזים לבריאות הנפש – בבעלות פרטית

ממש בשנים האחרונות רואים מגמה של פתיחת מוסדות פרטיים שמציעים טיפול בבעיות נפשיות. אלה יכולים להעניק למשל טיפול וגמילה מהתמכרויות, סיוע נפשי למי שלא רוצים להגיע לטיפול במסגרת ציבורית מוסדות נוספים בתחום הם אלה שמיועדים להיות מסגרות זמניות – לעיתים לשלושה או ארבעה חודשים – למי שצריכים "הפסקה" או מסגרת זמנית רגועה ללא אשפוז. מקומות כאלה בנויים ומבוססים ברובם על החלמה בעזרת חברי הקבוצה האחרים שמתגוררים במקום, תוך מגע עם הקהילה הכללית, ללא בידוד.